מסעדת משייה - מי אמר שאסור לשחק באוכל?

מוזמנים לעקוב אחרי גם באינסטגרם ובפייסבוק.

לפני שנה וחצי בערך, כולם דיברו על ארוחות הבוקר שמוגשות במלון מנדלי בחסותו של השף רפי כהן. ניסיתי כמה וכמה פעמים להזמין מקום אבל נדרשה המתנה של חודשיים בשביל מקום ביום שבת, וכך יצא שלא דגמתי את ארוחת הבוקר במקום תחת השף רפי כהן. לאחר המון באז סביב נסיבות עזיבתו של השף - התמוטטות עצבים, סמים ומה לא - נבחר יוסי שיטרית, השף של הקיטשן מרקט, להוביל את המקום ופתח את מסעדת משייה. אם תשאלו את גוגל מהזה משייה הוא קודם כל יתן לכם קישור למסעדה ואחר כך יסביר לכם שמשייה, AKA קושת, הוא תבלין שמקורו בקליפה החיצונית של אגוז המוסקט. תבלין אגוזי, ארומטי ועשיר שהמרוקאים משתמשים בו כתוספת לקציצות בשר ודגים. אם תמשיכו לקרוא, תגלו שאגוז המוסקט אף מוזכר בספרי רפואת הרמב"ם כמחזק את כח הגברא כאשר מערבבים אותו עם זנגביל ודבש. מעניין...

אם תשאלו אותי? משייה היא אחת המסעדות היותר מיוחדות ומעניינות שנראו במחוזותינו לאחרונה. מכירים את זה שאתם ממש מצפים למשהו ומפחדים שתתבאסו? אז ממש ציפיתי לדגום את התפריט של המשייה, ולשמחתי, חוץ ממנה אחת, ממש לא התבאסתי.

המסעדה, כמו שבטח כבר הבנתם, נמצאת בלובי של המלון. עיצוב נקי ומינימליסטי שהייתי שמחה לאמץ אצלי בבית, עיצוב שמשרה שקט, אבל לא משהו לדבר עליו. המסעדה מוגדרת כמטבח מרוקאי עכשווי ואם זה מה שקורה במרוקו עכשיו - אני מתה לנסוע! לאחר המתנה קלה למקום שלנו התיישבנו על הבר והתחלנו עם השתיה. במקום יש תפריט יין עשיר ועוד תפריט קוקטיילים, אני החלטתי ללכת על קוקטייל על בסיס ג'ין, עם כוסברה ואננס (44 ש"ח) שהיה פשוט מעולה. הסתכלנו בתפריט האוכל, שאינו מחולק לראשונות ועיקריות, אבל ניתן להבין מטווח המחירים מה ראשונה ומה עיקרית, והחלטנו (טוב - החלטתי) מה אוכלים. 

עוד בטרם ההזמנה קיבלנו 3 פיתות מיניאטוריות עם ממרח חומוס. שטיק מגניב הפיתות המיניאטוריות האלו אבל בחייאת, למי מספיקות 3 פיתות כאלו?! מצפיה באלו שישבו לידינו ראינו שאפשר להזמין לחם, מה שלא צויין בתפריט, וכך עשינו. את הלחם הזמנו אחרי שהזמנו את המנות שלנו וגם קיבלנו אותו רק באמצע. לטעמי היה מקום להפעיל שיקול דעת ולהבין שרצינו אותו לליווי כל המנות אבל שרדנו. הלחם הוא לחם פרנה מקמח מלא אשר הוגש יחד עם לבנה וכמה מפתיע - מטבוחה. הלבנה הייתה טעימה וחמצמצה במידה אבל המטבוחה הייתה עשויה מעגבניות משומרות וממש לא התחברתי - לא יודעת אם זה בגלל שסבתא שלי לא מכינה מטבוחה או שבגלל שהיא תמיד משתמשת רק בעגבניות טריות (כן, גם עכשיו כשהן עולות 20 ש"ח לקילו) אבל העדפתי לנגב את החומוס והלבנה במקום. הלחם, שעשוי מקמח מלא היה לטעמי פחות מוצלח מהפיתות ויובל אף השכיל להגיד ש"זה מזכיר לחם של פסח", אולי שווה להציע סלסלת פיתות מיניאטוריות ;)

פיתות מיניאטוריות וממרח חומוס

לחם פרנה מקמח מלא

לאט לאט המנות התחילו לזרום. ראשונה קיבלנו את מנת ה"מפרום כרובית" (54 ש"ח). אני מתה על כרובית, ויכולה לאכול אותה כמעט בכל צורה. מסתבר שהשף שיטרית, גם יודע להכין אותה בכל צורה. מלבד ההגשה הציורית, היא כללה כל-כך הרבה מרכיבים ומרקמים שבאמת שלא הצלחתי לעקוב אחר הברמן שהסביר במקצוענות על כל אחד מהם או שהיו אלו הרודפנים שגרמו לי לאבד אותו?! בכל מקרה, קיבלנו 3 כרוביות מיניאטוריות, ממולאות בבשר המוגשות יחד עם צ'יפס כרובית וקרם כרובית שהיה פשוט מענג. המנה מתובלת ב"בהרט מחלוטה, ציר עוף, דואה וחמציץ". היא נראתה כמו ציור והייתה טעימה להפליא.

מפרום כרובית

זוכרים שבפוסט על הזו ביזו סיפרתי לכם על הברמן העייף שנתן תחושה שאנחנו ממש מפריעות לו באמצע? אז פה זה ממש לא היה ככה. מלבד העובדה שהברמנים שלטו בתפריט על בוריו הם תמיד היו שם ודאגו לוודא בכל מנה שטעים לנו. יכול להיות שהם אפילו יותר מידי "היו שם" ויש אנשים שימצאו את זה קצת מעיק, אבל ניכר שזה היה מכוונה טובה ומרצון להעצים את החוויה, ובין התעלמות מוחלטת לקצת יותר מידי תשומת לב - אני תמיד אבחר באופציה השניה.

המשכנו עם מנת "רביולי" קובניה (54 ש"ח). עכשיו שניה לפני שאתם ממשיכים לקרוא תסתכלו על התמונה של המנה, כי לי לחלוטין היה קשה להוריד ממנה את העיניים. ה"בצק" של הרביולי הוא בעצם נתח ויסבראטן טרי שפרוס דק כמו קרפצ'ו והמילוי הוא הרבה עשבי תיבול, בורגול ובוטנים שנותנים מליחות מעניינת וקראנצ'יות למנה. מעל המנה מפוזרת אבקת קרם פרש וגם המנה הזו מלאה בטעמים עשירים של האמא המרוקאית של שיטרית. 

"רביולי" קובנייה

המשכנו עם מנת "חלמון מאודה" (38 ש"ח) עם תרד, ריג'לה ותפוחי אדמה. התבאסתי שהחלמון לא היה רך כמו שציפיתי אבל היו במנה כל כך הרבה טעמים עשירים שלא יכולתי להפסיק לאכול אותה ולנגב את הקערה עם הלחם. היו גם אגוזי מלך שתרמו לכל משחק המרקמים שיש בכל מנה. אין ספק שאם החלמון היה מתפקע כמו שציפיתי זו הייתה מנה מושלמת.

חלמון מאודה

מהעיקריות לקחנו את מנת ה"טרין זנב שור" (98 ש"ח). אני מתה על זנב שור, ומכורה לטורטליני זנב שור בטוטו ועם התחלה כל כך מצויינת של הארוחה ציפיתי למנה ש"תעיף אותי מהרגליים", לצערי זו הייתה המנה הכי חלשה של הערב. הבשר, שקיבלנו ממנו שתי חתיכות, טופל היטב והיה רך להפליא אבל משהו ברוטב פשוט לא עבד. הברמן החביב מיד לקח אותה והחזיר אותה. לידנו אכלו מנת פיקניה (88) שהייתה נראית טוב אבל החלטנו להישאר עם הטעם המעולה של הראשונות.

טרין זנב שור - המנה החלשה של הערב

לא רצינו קינוח אבל הברמן ממש התעקש והוציא לנו מנת קינוח של שוקולד וקפה. בביס הראשון לא הרגשתי את השוקולד ובעיקר הרגשתי גלידת וניל אבל בביס השני כבר נתקלתי במוס השוקולד והקפה. גם פה היה משחק מרקמים ומעל המנה היו חתיכות ופל דקיקות - לא נפלתי וכנראה שיש במסעדה קינוחים הרבה יותר מעניינים אבל העיקר הכוונה.

קינוח שוקולד וקפה

יש לי הרגשה שאנחנו הולכים לשמוע על המסעדה הזו עוד הרבה ואין לי אפילו ספק שאני אחזור אליה. מעבר למנות המעולות שאכלנו היו עוד הרבה מנות שמשכו לי את העין ורציתי לדגום.

לסיכום:

Must Have: "רביולי" קובנייה וחלמון מאודה.

שירות: מקצועי ביותר, אולי קצת ספייס לא יזיק.

טווח מחירים: יקר.

אווירה: נקיה, קלאסית.
גלוטן Free: מגוון מנות ראשונות עם ירקות והמון בשר ודגים בעיקריות.

לשיפור: חלמון נא.

עד כאן להיום, בתאבון!

אהבתם? יופי! תרגישו חופשי להשאיר תגובות.

שימו לב שכדי לא לפספס פוסטים נוספים שלי כדאי ללחוץ על כפתור ה'עקבו אחרי' בצד ימין למעלה ולהכניס כתובת מייל כך שתקבלו ישירות כל פוסט חדש שאעלה.

משייה, מנדלי מוכר ספרים 5, תל אביב.

שעות פתיחה: א' - ש' 18:30 עד 23:00.