מוזמנים לעקוב אחרי גם באינסטגרם ובפייסבוק.
בקופי בר, אחת מהמסעדות הוותיקות בתל אביב שנמצאות בבעלות קבוצת R2M אשר בבעלותה בין היתר גם הבראסרי והדליקטסן, לא הייתי כמעט 5 שנים. האמת היא שהיה לי טעים בפעם האחרונה שביקרתי בה, אפילו טעים מאוד, פשוט לא מצאתי לנכון להדרים עד ליד חרוצים בשביל לאכול מהאוכל המדויק של הקבוצה אותו ניתן למצוא גם בבראסרי שנמצא במיקום קצת יותר אסטרטגי. וכך עברו השנים, במהלכן שינו את תפריט המסעדה וספגו לא מעט קיתונות של צוננים על כך ממבקרי האוכל. לקארינה הייתה יומולדת ולאחר התלבטות קלה היא בחרה ללכת לשם. ואם קארין רוצה – קארין מקבלת.
לאחר המתנה קטנה, ולמען האמת יותר מקטנה, אשר במהלכה ניסו לשכנע אותנו לעבור לשולחן עגול אשר נמצא ממש במעבר לשירותים, ככל הנראה בשביל לסגור להם פינה ולפנות להם שולחן לקבוצה גדולה אחרת, התיישבנו במקומנו. המקום כולל ישיבה בחוץ וישיבה בפנים ובנוסף יש גם בר עישון. כל השולחנות כמובן מכוסים במפות לבנות ומי שקרא את הפוסט שלי על ההדסון בוודאי זוכר את חיבתי למפות לבנות.
אני ואימי הסתכלנו על תפריט היין העשיר והחלטנו להזמין חצי בקבוק (130 ש"ח) של Palazzo Della Torre שהיה עשיר ובעל נוכחות ובעיקר - טעים. הוא ליווה מצוין את האוכל שהזמנו, והזמנו.
בזמן שהמתנו קיבלנו לשולחן את הלחם המצוין שלהם בליווי איולי שלדעתי כלל המון שום, עגבניות מיובשות וכמה עלי תרד. בנוסף, המלצרית המקסימה שלנו הביאה לנו גם כמה פלפלים חריפים קלויים בצד. הלחם המתפצח בשילוב עם האיולי היה פשוט מושלם וביקשנו ממנו עוד. המלצרית דאגה שמא לא יהיה לנו מקום והסבירה שעוד שניה הפיצה יוצאת אבל אנחנו הבהרנו לה שהיא יכולה להסיר דאגה מליבה כי מקום לעוד לחם תמיד יש לנו. ואולי בעצם זו קיבה נפרדת אצלנו כמו לקינוחים? מעניין...
ואז הגיעה אלינו הפיצה, פיצה מרגריטה (46 ש"ח) שהייתה עם בצק עבה יחסית, רוטב עגבניות, מוצרלה באפלו ועלי בזיליקום. הפיצה הייתה פשוט מעולה, עם בצק מצוין שממש דרש עוד טיפה שמן זית שאנחנו בשמחה סיפקנו ובעיקר היא הייתה פתיחה מצוינת לארוחה שהלכה והשתפרה.
עוד לקחנו קרפצ'ו עגבניות (29), עגבניות מיובשות ששיטחו אותן היטב אשר הוגשו עם המון שמן זית, צנוברים ואורגנו טרי שהפך את המנה לקלילה יותר. לצד הקרפצ'ו הוגשו שני טוסטונים מבגאט שספגו מצוין את השמן זית ומיץ העגבניות ונתנו את הקראנצ'יות הנדרשת. מעבר לעובדה שהמנה הייתה יפה, עם גוונים עמוקים של אדום ונקודות ירוקות היא הייתה טעימה וללא ספק משהו שאני אנסה לשחזר בבית.
עוד לקחנו בראשונות זוקיני צרוב (29 ש"ח) יחד עם במיה, לבנה טריה, שקדים וביקשנו שבלי הנענע. אני מתה על זוקיני/קישואים וכו' אבל לא כל כך חובבת במיה (כן כן, עיראקית שלא אוכלת במיה). במקרה הזה הטיפול הנכון בבמיה הפך אותה לפחות מרירה ורירית כך שאכלתי אותה וניגבתי איתה את הלבנה המעולה שהונחה בקרקעית הצלחת. עוד מנת פתיחה קלילה, מרעננת וטעימה.
אני וקארין, כהרגלנו, עשינו Sharing Is Caring וחלקנו מנה של פפרדלה טרייה, שבתפריט נאמר שהיא כוללת אספרגוס, בזיליקום וריקוטה פרסקה (64 ש"ח) וכן מנה של פפארדלה עם ראגו טלה (72 ש"ח קיימת אופציה לחצי מנה בעלות של 48 ש"ח). הפפרדלה אספרגוס, אותה גם אימי הצמחונית אכלה, ממש לא הייתה פפרדלה אספרגוס. היא אומנם הייתה עשירה בירקות וכללה פרוסות קישואים, ברוקולי, זיתים, לימון כבוש, ופלפל קלוי אבל אספרגוס - כמעט ולא היה שם, אולי שתי חתיכות קטנות. מאוד מאכזב להזמין מנה עם ירק שאנחנו כל כך אוהבות ולגלות שהוא פשוט נעדר מהמנה, מה גם שבחרנו במנה הזו על פני האניילוטי תרד ככה שמאוד התבאסנו. ללא ספק המנה הכי חלשה בארוחה.
הפפרדלה ראגו טלה הייתה מעולה, פסטה טריה שהוגשה עם תבשיל טלה שהיה ממש נימוח בפה. לא משהו מרגש אבל מסוג הפסטות שאני יודעת שאני אוכל שוב, וזה בעצם הקטע של המקום, לא אוכל מרגש, אוכל טוב, מדויק.
אבי לקח המבורגר ביין אדום (76 ש"ח) שהוגש יחד עם פירה עשיר בחמאה ולצד בצלים על הגריל. על ההמבורגר של הבראסרי נראה לי שאני לא צריכה להרחיב, ובכל מקרה אם אני אעשה זאת זה יהיה בפוסט אחר, אבל גם פה האיכות של ההמבורגר הייתה מעולה ויחד עם רוטב היין העשיר הוא היה אחד מהמנות היותר טובות שבמקום. את המנה הזו אכלתי בפעם האחרונה שהיינו שם, לפני כ-5 שנים כאמור, וממש שמחתי לראות שהטעם הטוב שזכור לי מאז נשאר אותו הדבר, ובעצם זה סוד הקסם של הקבוצה, מתי שלא תבוא, האוכל יהיה אותו האוכל.
כפיר, חבר של קארין, לקח אניילוטי תרד (64 ש"ח, קיימת אופציה לחצי מנה בעלות 38 ש"ח). האניילוטי הם כמו רביולי, מעט שונים בצורה והם מולאו בגבינת עיזים ותרד והוגשו ברוטב רוזה מעולה. המנה הייתה פשוט מצויינת, עשירה, מנחמת, כמו שמנת פסטה צריכה להיות והצטערנו שלא לקחנו אותה במקום את הפפרדלה "אספרגוס".
לאורך כל הארוחה המלצרית הנהדרת שלנו בדקה אם טעים לנו, אם אנחנו נהנים ולא היה דבר שלא קיבלנו. היא אמרה שזה יום קשה שלה, ואם ככה היא מתפקדת ביום קשה אני לחלוטין רוצה לבוא ביום טוב שלה. מעבר לבקיאות שהיא הפגינה בתפריט היא הייתה חמודה, חייכנית ולא הייתה שניה שהיא לא הייתה בנמצא.
על הקינוחים ויתרנו לאור העובדה שחיכתה לנו עוגת אלפחורס בבית אז אני לא יכולה להעיד, אבל מהיכרותי עם הקינוחים של הבייקרי והבראסרי אני בטוחה שהם היו מעולים.
עד כאן להיום, בתאבון!
קופי בר, יד חרוצים 13, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון - חמישי: 12:00-00:00, שישי: 09:00-00:00, שבת: 12:00-00:00.
לאחר המתנה קטנה, ולמען האמת יותר מקטנה, אשר במהלכה ניסו לשכנע אותנו לעבור לשולחן עגול אשר נמצא ממש במעבר לשירותים, ככל הנראה בשביל לסגור להם פינה ולפנות להם שולחן לקבוצה גדולה אחרת, התיישבנו במקומנו. המקום כולל ישיבה בחוץ וישיבה בפנים ובנוסף יש גם בר עישון. כל השולחנות כמובן מכוסים במפות לבנות ומי שקרא את הפוסט שלי על ההדסון בוודאי זוכר את חיבתי למפות לבנות.
אני ואימי הסתכלנו על תפריט היין העשיר והחלטנו להזמין חצי בקבוק (130 ש"ח) של Palazzo Della Torre שהיה עשיר ובעל נוכחות ובעיקר - טעים. הוא ליווה מצוין את האוכל שהזמנו, והזמנו.
בזמן שהמתנו קיבלנו לשולחן את הלחם המצוין שלהם בליווי איולי שלדעתי כלל המון שום, עגבניות מיובשות וכמה עלי תרד. בנוסף, המלצרית המקסימה שלנו הביאה לנו גם כמה פלפלים חריפים קלויים בצד. הלחם המתפצח בשילוב עם האיולי היה פשוט מושלם וביקשנו ממנו עוד. המלצרית דאגה שמא לא יהיה לנו מקום והסבירה שעוד שניה הפיצה יוצאת אבל אנחנו הבהרנו לה שהיא יכולה להסיר דאגה מליבה כי מקום לעוד לחם תמיד יש לנו. ואולי בעצם זו קיבה נפרדת אצלנו כמו לקינוחים? מעניין...
עוד לקחנו קרפצ'ו עגבניות (29), עגבניות מיובשות ששיטחו אותן היטב אשר הוגשו עם המון שמן זית, צנוברים ואורגנו טרי שהפך את המנה לקלילה יותר. לצד הקרפצ'ו הוגשו שני טוסטונים מבגאט שספגו מצוין את השמן זית ומיץ העגבניות ונתנו את הקראנצ'יות הנדרשת. מעבר לעובדה שהמנה הייתה יפה, עם גוונים עמוקים של אדום ונקודות ירוקות היא הייתה טעימה וללא ספק משהו שאני אנסה לשחזר בבית.
עוד לקחנו בראשונות זוקיני צרוב (29 ש"ח) יחד עם במיה, לבנה טריה, שקדים וביקשנו שבלי הנענע. אני מתה על זוקיני/קישואים וכו' אבל לא כל כך חובבת במיה (כן כן, עיראקית שלא אוכלת במיה). במקרה הזה הטיפול הנכון בבמיה הפך אותה לפחות מרירה ורירית כך שאכלתי אותה וניגבתי איתה את הלבנה המעולה שהונחה בקרקעית הצלחת. עוד מנת פתיחה קלילה, מרעננת וטעימה.
אני וקארין, כהרגלנו, עשינו Sharing Is Caring וחלקנו מנה של פפרדלה טרייה, שבתפריט נאמר שהיא כוללת אספרגוס, בזיליקום וריקוטה פרסקה (64 ש"ח) וכן מנה של פפארדלה עם ראגו טלה (72 ש"ח קיימת אופציה לחצי מנה בעלות של 48 ש"ח). הפפרדלה אספרגוס, אותה גם אימי הצמחונית אכלה, ממש לא הייתה פפרדלה אספרגוס. היא אומנם הייתה עשירה בירקות וכללה פרוסות קישואים, ברוקולי, זיתים, לימון כבוש, ופלפל קלוי אבל אספרגוס - כמעט ולא היה שם, אולי שתי חתיכות קטנות. מאוד מאכזב להזמין מנה עם ירק שאנחנו כל כך אוהבות ולגלות שהוא פשוט נעדר מהמנה, מה גם שבחרנו במנה הזו על פני האניילוטי תרד ככה שמאוד התבאסנו. ללא ספק המנה הכי חלשה בארוחה.
הפפרדלה ראגו טלה הייתה מעולה, פסטה טריה שהוגשה עם תבשיל טלה שהיה ממש נימוח בפה. לא משהו מרגש אבל מסוג הפסטות שאני יודעת שאני אוכל שוב, וזה בעצם הקטע של המקום, לא אוכל מרגש, אוכל טוב, מדויק.
אבי לקח המבורגר ביין אדום (76 ש"ח) שהוגש יחד עם פירה עשיר בחמאה ולצד בצלים על הגריל. על ההמבורגר של הבראסרי נראה לי שאני לא צריכה להרחיב, ובכל מקרה אם אני אעשה זאת זה יהיה בפוסט אחר, אבל גם פה האיכות של ההמבורגר הייתה מעולה ויחד עם רוטב היין העשיר הוא היה אחד מהמנות היותר טובות שבמקום. את המנה הזו אכלתי בפעם האחרונה שהיינו שם, לפני כ-5 שנים כאמור, וממש שמחתי לראות שהטעם הטוב שזכור לי מאז נשאר אותו הדבר, ובעצם זה סוד הקסם של הקבוצה, מתי שלא תבוא, האוכל יהיה אותו האוכל.
כפיר, חבר של קארין, לקח אניילוטי תרד (64 ש"ח, קיימת אופציה לחצי מנה בעלות 38 ש"ח). האניילוטי הם כמו רביולי, מעט שונים בצורה והם מולאו בגבינת עיזים ותרד והוגשו ברוטב רוזה מעולה. המנה הייתה פשוט מצויינת, עשירה, מנחמת, כמו שמנת פסטה צריכה להיות והצטערנו שלא לקחנו אותה במקום את הפפרדלה "אספרגוס".
לאורך כל הארוחה המלצרית הנהדרת שלנו בדקה אם טעים לנו, אם אנחנו נהנים ולא היה דבר שלא קיבלנו. היא אמרה שזה יום קשה שלה, ואם ככה היא מתפקדת ביום קשה אני לחלוטין רוצה לבוא ביום טוב שלה. מעבר לבקיאות שהיא הפגינה בתפריט היא הייתה חמודה, חייכנית ולא הייתה שניה שהיא לא הייתה בנמצא.
על הקינוחים ויתרנו לאור העובדה שחיכתה לנו עוגת אלפחורס בבית אז אני לא יכולה להעיד, אבל מהיכרותי עם הקינוחים של הבייקרי והבראסרי אני בטוחה שהם היו מעולים.
לסיכום:
Must Have: אניילוטי תרד.
שירות: מעולה!
טווח מחירים: ממוצע.
אווירה: בראסרי צרפתי עם מפות לבנות ואווירה חמה.
גלוטן Free: המון מנות ראשונות ומנות עוף, בשר ודגים.
גלוטן Free: המון מנות ראשונות ומנות עוף, בשר ודגים.
לשיפור: זה נחמד שקוראים למנה פפרדלה אספרגוס אבל איפה האספרגוס?!
עד כאן להיום, בתאבון!
אהבתם? יופי! תרגישו חופשי להשאיר תגובות.
שימו לב שכדי לא לפספס פוסטים נוספים שלי כדאי ללחוץ על כפתור ה'עקבו אחרי' בצד ימין למעלה ולהכניס כתובת מייל כך שתקבלו ישירות כל פוסט חדש שאעלה.
קופי בר, יד חרוצים 13, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון - חמישי: 12:00-00:00, שישי: 09:00-00:00, שבת: 12:00-00:00.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה